וואנשוט-Never Say Never

Admin מספר הודעות : 42 Join date : 22.11.09

אם זה מוכר לכם?? אז אתם בפורום ג'ונאס XDDDD

מומלץ לשמוע ברקעעע D:

ישבנו שם שיתנו תחת העץ ההוא...שם חרוטים שמינו
הוא ניגן בגיטרה שלו ואני הסתכלתי עליו,מוקסמת,בעודי מתעסקת בשיערי
הוא הסתכל עליי בתמימות...אני אוהבת את המבט התמים שלו...
המבט שגורם לי להיות רגועה...
"אני אוהב אותך אלכס" הוא העביר את הפוני שלי מעבר לאוזני
"גמאני ג'ו..אוהבת אותך" הסתכלתי על הדשא וחייכתי
הוא נשען על העץ ואני שמתי את ראשי על ברכיו...
"מתי את מתכוונת לספר לוו עלינו?" הוא שאל וליטף את שיערי
"ג'ו אתה יודע שזה קשה לי...הוא מאוהב בי...הוא ישבר אם אני יספר לו" נאנחתי וליטפתי את ידו
"את מעדיפה להסתתר מפני כולם ככה? אלכס זה חייב להיעשות מתי שהוא"הוא אמר לה בשקט
"אתה יודע שאני מנסה ג'ו" קמתי מברכיו.."אתה לא היית רוצה להיות במצב שלי....זה קשה לי"
קמתי על רגליי והלכתי לשבת על שפת האגם
ג'ו בא והתיישב ליידי...הסתכלתי בעיניו החומות והמדהימות ונפרש על פניי חיוך רחב
"על מה את מסתכלת?"הוא שאל וחייך
"עלייך...אתה יפייפה" חייכתי אליו והשפלתי מבטי למיים הצלולים...מסתכלת על השתקפותיינו על פני המים
הוא הרים את סנטרי ונישק אותי ... איזו תחושה ממכרת ... לשונותיינו השתלבו והנשיקה התלהטה מרגע לרגע
התנתקנו... היתה שתיקה , עד ששברתי אותה
"ג'ו אני מוכנה לזה... אני אומר לו ש..אתה האהבה שלי..." שילבתי את ידיי בידיו
הוא חייך אליי וליטף את לחיי..."את יודעת שאת הבנאדם הכי מדהים שאני מכיר נכון?"
נישקתי אותו בצווארו ושילבתי את אצבעותיו בשלי
קמנו משפת האגם , מאושרים . שלמים עם המעשה שהולך להיעשות
הדרך הביתה היתה לא צפויה...מה שאני זוכרת מימנה זה אור לבן ובוהק שסנוור את עיניי
---------------
התעוררתי בבית החולים מחוברת למכשיריי הנשמה , "היא התעוררה!" אמא שלי צעקה מאושר ונישקה את לחיי
"מה אני עושה פה?" שאלתי מטושטשת
"מתוקה...את עברת תאונת דרכים שאת וג'ו נסעתם הביתה" היא שילבה ידיה השפילה מבטה ונאנחה
"איפה ג'ו?"קמתי מהמיטה בצעקה
"אלכס! תהיי בשקט...את עדיין מטושטשת , אסור לך לזוז" אמא שלי אמרה מודאגת
"לא מעניין אותי...אני רוצה לראות אותו!עכשיו!"דרשתי וקמתי מהמיטה
רצתי במסדרון...עברתי חדר חדר עד שהגעתי לחדרו
הוא שכב שם כמו מלאך.. לא , הוא לא שרד את התאונה.
גופו היה מכוסה בבד לבן...הסרתי אותו ובכיתי בכי מר על גופו
נד נכנס לחדר ועמד בפתח בשקט,לא הבחנתי בו..
"היית צריכה להגיד לי מהתחלה" הוא אמר ואלכס הסתובה לחבק אותו , הוא התנגד
"נד אני מצטערת אתה צודק אני..."
הוא שם את אצבעו על שפתיי..השתיק אותי "זה לא משנה עכשיו..העיקר שאת בסדר"
"אבל ג'ו..."נחנקתי....לא יכולתי לחשוב על העובדה שאני יהיה שם בלעדיו
"אני אף פעם לא יוכל לסלוח לעצמי"לחשתי חנוקה מהדמעות
"את אף פעם לא יכולה לומר אף פעם" הוא שם את ידיו עד כתפי "את תהיי בסדר" הוא נישקאותי בלחי ויצא מהחדר
------4 חודשים אחרי-------

ישבתי לי לבד עם הגיטרה מול האגם , תחת העץ שלנו , שלי ושל ג'ו
דמעות הציפו את עיניי... כמו כל פעם שאני מגיעה לפה...
ואני יודעת... שעכשיו הוא מביט בי מלמעלה , במבטו התמים...ומחייך חיוך רחב...
"You can never say never
Why we dont know when
Time and time again
Younger now than we were before
Don't let me go
Don't let me go
Don't let me go"

אייך???